בבל , , 22/11/2017

                           

 

רות בונדי, צילום עצמי, 2008

רות בונדי, צילום עצמי, 2008

הסופרת,המתרגמת והעיתונאית ניצולת השואה רות בונדי מתה בגיל 94

הסופרת והעיתונאית ניצולת השואה רות בונדי מתה היום (שלישי) בגיל 94. הלווייתה תיערך ביום חמישי ב-13:00 בקיבוץ גבעת חיים איחוד.

בונדי נולדה ב-1923 בבירת צ'כוסלובקיה, פראג, לאביה יוסף ולאמה פרנצישקה לבית הרמן. ב-1942 גורשה לגטו טרזין ובדצמבר 1943 גורשה לאושוויץ. היא שרדה את מחנה ההשמדה ובהמשך שוחררה ממחנה ברגן בלזן. הוריה נרצחו בשואה. "ארבעה חזרנו מהשואה: סבתא הרמן, בן דודתי אוטה, אחותי דיטה ואני. עשרים וחמש נמחקו בשואה. מבחינה סטטיסטית – משפחה בת מזל. מישהו בכל זאת שרד כדי לספר את סיפורה", כתבה.

ב-1948 עלתה לישראל במסגרת הגח"ל (גיוס חוץ לארץ), ועבדה במשך יותר מ-30 שנה בעיתונות. בין היתר כתבה בעיתונים "דבר" ו"דבר השבוע". חיים איזק, איש "דבר", אמר עליה כי "הישגיה הם תוצאה של כשרון כתיבה טבעי, תרבות מושרשת, התעמקות בנושא ועבודה עיתונאית רצינית, המהולה בחן אנושי ונשי".

בשנות ה-50 התפרסמה כאחת מכוכבות סדרת הרדיו "שלושה בסירה אחת" ששודרה בקול ישראל. בונדי התפרסמה במיוחד כמתרגמת, שהנגישה לקורא העברי מחברים חשובים שכתבו בצ'כית ובגרמנית. בין היתר התפרסמו בתרגומה יצירות של קרל צ'אפק, פרידריך דירנמט, בוהומיל הראבל, מיכאל וויווג, ליאו פרוץ, וצלב האוול, מילן קונדרה, יז'י וייל, אוטה פאול, ירוסלאב האשק, ועוד.

לצד זאת, כתבה מספר ביוגרפיות, בהן "השליח: חייו ומותו של אנצו סירני", "שיבא – רופא לכל אדם", "פליקס: פנחס רוזן וזמנו" ו"אדלשטיין נגד הזמן" על יעקב אלדשטיין, ראש היודנרט בגטו טרזין. באוטוביוגרפיה שלה כתבה: "איך שורדים? במחקרים, בסיפורים, בשירים, חוזר מוטיב תחושת האשמה הרובצת על ניצולי השואה כל ימי חייהם, על ששרדו אחרי שכל עולמם חרב. כל כמה שאני מנסה לצלול למעמקי השחור של ניסיון השואה, אינני מוצאת בו תחושת אשמה על שנשארתי בחיים. פליאה, שמחה על כל יום נוסף, רצון לא לבזבז את הזמן הנותר, כאב האבדה, חוב לאלה שלא זכו - אבל לא אשמה".

בונדי היתה כלת פרס בוכמן לחקר השואה, כלת פרס סוקולוב לעיתונות וכלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים. היא היתה נשואה לעיתונאי רפאל בשן ולה בת – העיתונאית טל בשן – ושני נכדים.

(עופר אדרת, הארץ) >>>

קארל צ'אפק שנת הגנן

גנן לא נולד מייחור, מזרע, מבצל או מפקעת, כמו שנדמה, אלא נוצר מניסיון, מן הסביבה ומתנאי הטבע. כל עוד הייתי ילד קטן, היה לי יחס מרדני ואף זדוני לגינת אבי, מפני שנאסר עלי לדרוך על הערוגות ולקטוף פרי לא בשל. >>>

קארל צ'אפק הסיפורים הגנוזים

"ראיתי איך אותו פרומתאוס הנזכר לעיל הצית את האש, ואומר לכם בכנות, רבותי - בינינו, אין בכך כלום. לגלות את האש היה יכול כל בטלן, עצלן ורועה עזים; אנחנו לא גילינו אותה רק מפני שאדם רציני, עתותיו כמובן אינן בידיו ודעתו אינה נתונה להשתעשעות במין חיכוך אבנים. >>>


empty_family-s.jpg

קולם טובין המשפחה הריקה

בקובץ סיפורים זה, כותב קולם טובין על משפחות: אלה שאנחנו נולדים בהן, ואלה שאנחנו מנסים, כמיטב יכולתנו, להקים לעצמנו. הוא כותב על נאמנויות סותרות, על הומוסקסואליות, על עזיבה ועל שיבה, על נקמנות ועל אבל. >>>

sens du combat front .jpg

מישל וולבק חוש המאבק

״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996. >>>

negation_03s.jpg

אורן קקון אמן השלילה

סיפור צריך להאמין בעצמו, לתכנן, לקוות, להתבדות, להזדקן, להחוויר, להתקמט, לצבור חטאים ומעשים טובים, להתרחש רחוק מכל אפשרות של הצלחה.

השואף אל הכתיבה לא רצה להחמיץ את העולם ולא רצה שיחמיץ העולם אותו. הוא היה מנופח מקוקאין, אבל זה לא הספיק לו. >>>

hollowland f s.jpg

איל ויצמן ארץ חלולה

בחצי המאה שחלפה מאז כבשה ישראל ב- 1967 את הגדה המערבית, את חצי האי סיני ורצועת עזה ואת רמת הגולן, כיסו דורות של אנשי צבא, מתיישבים, אדריכלים, מתכננים, פוליטיקאים ומשפטנים את מפות השטחים הכבושים בנקודות, בקווים ובשטחים. >>>

עוד ספרים

קולם טובין אחת פחות אחת

ירח נמוך תלוי מעל טקסס. הירח הוא אִמי. הוא מלא הלילה, ובהיר מאור הניאון הבהיר ביותר; הענבר העצום שלו זרוע כתמים אדומים. אולי זה ירחַ האסיף, ירח הקוֹמַנצ'י. מעולם לא ראיתי ירח נמוך כל כך, מלא כל כך באורו העשיר, העמוק. >>>

מישל וולבק מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

איל ויצמן ארכיטקטורה של סְפָר

כיוון שגיאוגרפיות גמישות מגיבות לכוח מבוזר ולא לכוח ממוקד ואחדותי, אין להבין את הארכיטקטורה שלהן כהגשמה חומרית של רצון פוליטי מאוחד או כתוצר של אידאולוגיה לכידה. >>>

אורן קקון אמן השלילה - ההתחלה

השואף אל הכתיבה גלגל את הכיסא לאחור והדליק מרלבורו אדום. הדמות המבוססת על חייו עשתה את הבלתי–ייאמן ונהפכה לבשר ודם. יש להם עבר דומה ושניהם נמצאים עכשיו בפירנצה. הוא כותב המשך לחייו. >>>

עוד חומרים

 

לא שומר שתיקה

״הוא נחשב לאחד הסופרים המדוברים בעולם מאז שרב המכר שלו "ברוקלין" הפך לשובר קופות הוליוודי. עם צאת ספרו החדש, קולם טובין מעניק ראיון ל"ידיעות אחרונות", מספר על התחושה הקשה שמלווה אותו מאז הביקור בשטחים עם "שוברים שתיקה" ומגלה איך ייבשו אותו בטקס האוסקר.״
אלעד זרט משוחח עם קולם טובין, מחבר ״המשפחה הריקה״, 7 לילות >>>

תמצית הסבל האנושי על פי וולבק: דחייה מצד נשים

״מישל וולבק מזכיר את הקשר בין ספרות ובין גברים שלא זוכים להצלחה עם המין הנשי. הוא גם ממחיש למה הפרוזה הרבה יותר נכונה לו מאשר השירה.״
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק ״חוש המאבק״, 7 לילות >>>

הגיבור של אורן קקון שונא בשביל לאהוב

״במרכז ספרו הראשון של אורן קקון ניצב מבקר ספרים התוקף את הספרות העברית בחמת זעם רק כדי שיוכל להצטרף אליה. זה רומן חסר רחמים, המקבע את הקורא מול תאונת הדרכים המדממת שהיא חיי הגיבור.״
אבי שניבאום על ספרו של אורן קקון ״אמן השלילה״, הארץ ספרים >>>

ההבנה שכבר מאוחר מדי להשלים, למחוק, לכפר

״על קובץ הסיפורים המצוין של הסופר האירי שראה אור כעת בתרגום לעברית.״
איתמר זהר על ספרו של קולם טובין ״המשפחה הריקה״, הארץ >>>

ספר טיסה - המשפחה הריקה

״גלות ושיבה, מוות ואובדן, פרשיות אהבים בלתי מתפשרות ונאמנויות סותרות, ההבדלים בין המשפחות שאנו נולדים בהן לבין אלו שאנו בוחרים לעצמנו. אלה נושאים גדולים שמטופלים על ידי טובין בעדינות, בתחכום ובשפה עשירה.״
אלעד זרט על ספרו של קולם טובין ״המשפחה הריקה״, ספר טיסה, ידיעות אחרונות >>>

מי יבנה יבנה בית בח'אן יונס

״'ארץ חלולה' של איל ויצמן מציע ביקורת מקורית ומרתקת על הכיבוש הישראלי, אבל המסקנות שלו גורפות כל כך, שבסופן מבוי סתום.״
שי זמיר על ספרו של איל ויצמן ״ארץ חלולה: הארכיטקטורה של הכיבוש הישראלי״, ידיעות אחרונות >>>

בעולם המעוות של השמאל הקיצוני, כל מתנחל הוא מרגל

״ספר חדש שעוסק ב"ארכיטקטורת הכיבוש של ישראל" הוא חובת קריאה לאנשי שמאל ישראלים: תראו לאן אפשר להידרדר אם לא תעצרו בזמן.״
אריאל שנבל על ספרו של איל ויצמן ״ארץ חלולה: הארכיטקטורה של הכיבוש הישראלי״, מקור ראשון >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved