בבל , , 28/9/2016

                           

 

רונלדו קוּרֵיָה דִי בְּרִיטוּ הגליל

שלושה דודנים נוסעים להיפרד מסבם, הגדול, שגוסס בחוות הגליל הנידחת שבלב הערבה בנפת אִינְימָוּנְס, במדינת סִיאָרָה שבצפון מזרח ברזיל. ישמעאל, דויד ואדוניה בילו בחווה חלק מילדותם, אבל בבגרותם עשו כמיטב יכולתם כדי להתרחק מכור מחצבתם, ועקרו לרסיפה, לסאו פאולו, לנורווגיה. הם בנים לדור שעזב את חבל הארץ הזה מתוך כוונה שלא לשוב אליו עוד.
מה מחכה להם בסוף מסעם? החווה שהיתה פעם משגשגת, חרבה עכשיו ומתפקעת מרוב זיכרונות, סודות ובגידות. השלושה מוצאים את עצמם נאלצים להחיות רוחות רפאים, סיפורי ניאוף, נקמה ורצח.

"אני יוצא אל הלילה ואל השׂדות. מוטב לי פה בחוץ. מאז ומתמיד אהבתי את המרחבים, חשופים וגלויים יותר מאשר מסדרונות הבתים. מספיק יום אחד שטוף שמש כדי שכל מה שנראה אפל יתגלה נטול כל תעלומה. הבתים לעולם אינם חושפים את קרביהם. צריך למוטט אותם, לחרוש את השטח שבו הוקמו ולזרות בו מלח. אולי כך יסתלקו הסודות, הפשעים שהושתקו במשך שנים רבות."

>>>

galil fcover final1.jpg

מאסטרו ז'וליו מפורטלזה שבצפון מזרח ברזיל, מאחרוני העוסקים באומנות המקומית של ציור על–פי תצלום / ‏Nadia Shira Cohen, 2015

"הגליל": אנדרטה לציביליזציה הברזילאית

"רונלדו קוריה דה בריטו מתאר בספרו הנהדר תרבות, שנוצרה מתערובת של גזעים, ובעיקר מתלות כלכלית במאות אלפי עבדים שהובאו מאנגולה... יצירה ספרותית מעניינת ועמוקה... ספר נהדר, מרתק, כתוב יפה ומומלץ מאוד."
רות אלמוג על ספרו של רונלדו קוריה דה בריטו "הגליל", הארץ ספרים >>>


ilans.jpg

אילנה ברנשטיין ימי ראשית

היא ילדה, הוא ילד, ואלה ימי ראשית האהבה. בהמשך היא אישה, הנשים כולן, והוא הגבר שלא יהיה לה לעולם. כל הגברים כולם. לפעמים הוא חוקר ספרות. גם הוא ברבים. ובעבר. אף כי בראשה נחשבות מחשבות על עתיד. אולי בגלל היותה סופרת. לפעמים הוא אישה. ילדה פגועה מינית. >>>

nesbo_bat_frontcover.jpg

יו נסבו העטלף

גופתה של אינגֶר הוֹלטֶר, ידוענית טלוויזיה נורווגית נשכחת שעברה לגור באוסטרליה, נמצאה לאחר שנרצחה באכזריות בדרך לביתה. במשטרת סידני כבר מתכוננים ל‫אולימפיאדה של שנת 2000 וחושבים ‫על זרם התיירות מארצות סקנדינביה שעולה בהתמדה. >>>

solstad-cover.jpg

דאג סולסטד רומן 11, ספר 18

כיצד ניתן להימלט מכוחה המקרי, הצפוי והמשתק של היציבות?

לביורן הַנסֶן מלאו זה עתה חמישים. הוא הגזבר של עיריית קונגסברג, עיר שדה נידחת. >>>

houellebecq-BHL.jpg

מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור

"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה
הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... >>>

עוד ספרים

רונלדו קוּרֵיָה דִי בְּרִיטוּ אֲדֹנִיָּה

החדשות על סבא רימונדו קאיטנו נודעו לנו זמן רב לפני המסע ברחבי אינימונס. מצבו הבריאותי הידרדר, וייתכן שמסיבת יום הולדתו לא תיערך. >>>

אילנה ברנשטיין נקודת האפס

עכשיו אני ילדה. ילדה שאוהבת ילד. אלה הם ימי ראשית האהבה. אני אוהבת רק ילד אחד, ואני רבים. רבות יש לומר. כפולת פנים כמו פרוטו–חיה. ואלה רק הימים הראשונים. מתוך הלילה אני אוהבת אותו, אהבתי רגישה לאור, אין לה ימים, רק ימים ראשונים. >>>

דייויד בלוס השם

זו'רז' פרק נולד בפריז ב-7 במרץ 1936, ארבע שנים ושלושה חודשים לפני כניסתם של הכוחות הגרמניים לעיר. היה לו שם פרטי צרפתי ושם משפחה שנשמע כמו פֶּר֫ק בצרפתית. >>>

ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008.

שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>

עוד חומרים

 

"הגליל": אנדרטה לציביליזציה הברזילאית

"רונלדו קוריה דה בריטו מתאר בספרו הנהדר תרבות, שנוצרה מתערובת של גזעים, ובעיקר מתלות כלכלית במאות אלפי עבדים שהובאו מאנגולה... יצירה ספרותית מעניינת ועמוקה... ספר נהדר, מרתק, כתוב יפה ומומלץ מאוד."
רות אלמוג על ספרו של רונלדו קוריה דה בריטו "הגליל", הארץ ספרים >>>

נישול הבדווים הוא לא רק עניין של טריטוריה

"ספרו היפהפה והעצוב של איל ויצמן, 'סף המדבר, קו העימות', מתמקד במאבקם רב השנים של הבדווים מאל עראקיב לשוב לאדמותיהם, ובהקשרו."
יצחק לאור על ספרו של איל ויצמן "סף המדבר קו העימות", הארץ >>>

חרא הוא עניין פוליטי — אמנות של חיים מחורבנים

"חגיגות הצנזורה בישראל מנסות לנקות את האמנות מביטויים אלימים לכאורה, 
אבל זה מאבק אבוד מראש. האלימות האמיתית תמשיך לבעבע."
תהל פרוש על המאבק העקשני לטהר את המרחב, הארץ >>>

"אהפוך לנציב מלח אם אסתכל לאחור": ריאיון בתנועה עם אילנה ברנשטיין

"אני לא מאמינה בנרטיב סדור, לכיד, שלם, הרמוני - עם התחלה, אמצע וסוף. זה משהו שקיים רק בספרות", אומרת הסופרת המוערכת אילנה ברנשטיין, ולוקחת את כתבנו עמית קלינג לתחנות האירעיות, החשובות - שמרכיבות את חייה בתל אביב.
טיימאאוט תל אביב >>>

ללב שפה משלו

"אילנה ברנשטיין מכירה היטב את חדרי הלב. לעתים היא פוסעת בהם מהוססת, נטולת הגנות, ויש פעמים שהליכתה בהם נמרצת, החלטית, כמי שאוחזת מצפן בידה. אבל מה שבעיקר עושה ברנשטיין בספרה היפהפה "ימי ראשית" זה ללפות את לב הקורא בחוזקה, ולהזכיר לו רגשות שאולי נשכחו ממנו - אהבה למשל. וליתר דיוק - ימי ראשית האהבה, אולי הרגש האולטימטיבי שהיינו רוצים שימשיך להיות נוכח בחיינו."
אסנת בלייר על "ימי ראשית" ספרה של אילנה ברנשטיין, כלכליסט >>>

"ספרה החדש של אילנה ברנשטיין הוא שיר הלל לרגעים הראשונים של האהבה, בהם אנחנו עולים על גדותינו מרוב רגש"

"נותרים רק עם הרגשות. והרגשות הם רגשות של ימי ראשית האהבה: התרוננות הלב והושטת היד אל האחר כדי שגם הוא יחזיר אהבה בדיוק באותה מטבע. זה לא עובד, כמובן, האחר לעולם לא יחזיר לי במטבע שאני נותנת כי רק לי יש את המטבע המדוייק הזה, אבל ההתרגשות והשמחה והתהפכות הבטן ומחיקת כל צרות העולם מפני ההשתוקקות, כולם נמצאים בספר הזה מהשורה הראשונה בו ועד האחרונה. וזה מרגש כמו שרק אהבה יכולה להיות."
מיטל שרון על ספרה של אילנה ברנשטיין "ימי ראשית", מאקו תרבות >>>

100 הספרים הגדולים של המאה ה-21 : 16 שנים בלבד חלפו במילניום הנוכחי, אבל לנו זה נראה כמו זמן ראוי להתחיל בגיבוש הקנון הספרותי ולסמן את הספרים החשובים ביותר שפורסמו במהלכו. ממילא לא נהיה כאן בסופה של המאה כדי לראות אם ההיסטוריה עשתה מאיתנו צחוק

מיה סלע ויובל אביבי בחרו עבור אתר MAKO מאה ספרים שיצאו במאה העשרים ואחת. כמה מהם ראו אור אצלנו:
לימונוב / עמנואל קארר, בבל, 2011
זה אמת או בדיה? יש בכלל דמות כזו, לימונוב, שלחם וזיין ושתה והרביץ וכתב והנהיג? יש בכלל דמות כזו כמו קארר? למי אכפת בכלל. ז׳אנר הביוגרפיה נולד מחדש (לצד גוד נייט ג׳רזי, ע״ע) והעולם לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
עץ עשן / דניס ג'ונסון, בבל, 2007
קרוב לוודאי שמעט מדי אמריקנים קראו את היצירה המסעירה הזו, שמצליחה למצק את מלחמת ויאטנם מעבר לטראומה, מעבר להיסטוריה, מעבר לתו התקן שהפכה להיות. ״הבן של ישו״ שלו אמנם נכתב לפני 2000, אבל וואו, אם אתם כבר בקטע - קנו שניים במסגרת מבצעי פוסט-חוק-הספרים.
כישוף למתחילים / קלי לינק, בבל, 2005
בניגוד למד״ב, הפנטזיה התקשתה להחדיר מרגלים לתוך המעגל הסגור של ״ספרות רצינית״. לינק מצליחה לחלץ את הפנטזיה מקשקושי הז׳אנר על גמדים וגרזנים.
וולף הול / הילארי מנטל, בבל, 2009
ספרות זה דבר רציני. במקום כל המניירות המגניבות, מנטל עשתה תחקיר היסטורי מעמיק כמו פעם, והחייתה תקופה ככה שרצינו להיכנס ולהתיישב בשולחן האבירים לצד תומס קרומוול.
כניעה / מישל וולבק, בבל, 2015
ייתכן שהספר הטוב האחרון שכתב וולבק היה "החלקיקים האלמנטריים", וגם במאה ה-21 "כניעה" אינו הכי טוב שלו, אבל אנחנו לא מזלזלים בחוש לייצור שערוריות, אפילו אם הן קצת בזויות.
השטן בעיר הלבנה / אריק לארסון, בבל, 2003
בלית ברירה, אם מכופפים לנו את היד, כי לרוב היינו מעקמים את אפינו המתנשא מול השוואות כאלה - היינו אומרים שיש מתחרה ראוי ל״בדם קר״ של טרומן קפוטה.
נו לוגו / נעמי קליין, בבל, 2000
הכוהנת הגדולה של האנטי-גלובליזציה כתבה את ספר הקודש של הדת הזו. קצת אחר כך היא כתבה את ״דוקטרינת ההלם״ המופתי כדי להסביר למה רובנו עדיין מסרב להיטבל כמהפכנים.
כלכלה בגרוש / ברברה אנרייך, בבל, 2001
תחשבו מחדש על עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, השומר בקניון. המרחק ביניכם הרבה פחות גדול משאתם חושבים. >>>

עוד חדשות

 

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved