"הנה כי כן אנחנו יושבים, השורדים המעטים (ולמען האמת איננו אשמים שנותרנו בחיים, ולכן מותר לנו בהחלט ־ גם אם לא לשמוח בכך ־ לחיות מתוך ודאות), כמו נֹח בתיבה, בלי שהצלחנו להציל ולהביא אליה אפילו את הדברים הנחוצים ביותר; גרוע מזה, דומה שאנחנו, ה'נֹחַ'ים המעטים, נגועים בשלומיאליות כזאת, שאיננו יכולים אלא להשיט את התיבות שלנו כך שהן חולפות זו על פני זו אל המקום שלעולם לא ניפגש בו. ואף על פי שאני מתנגדת לכינוס כל ה'נֹח'ים בתיבה אחת ־ ולנוכח המספר המועט של אלה המבינים מה קורה, זאת היתה יכולה להיות, לרוע המזל, משימה קלה ־ הייתי שמחה לראות כמה ספינות קטנות נקשרות זו אל זו או לפחות שטות כך שאפשר יהיה לקרוא איש אל רעהו 'שלום', ו'מה נשמע'."
מכתב 28, ארנדט אל שלום' ניו יורק, 27 בנובמבר 1946
141 מכתבים נשלחו בין חנה ארנדט וגרשום שלום, וספר זה עוקב באמצעותם אחרי הידידות האמיצה שנקשרה בין שני ענקי הרוח ואחרי הוויכוחים המרים שפרצו ביניהם. חליפת המכתבים, שתחילתה בתקופה של אסון גדול ליהודי אירופה, היא מסמך חשוב של התבוננות אינטלקטואלית במסורת התרבותית של יהדות אירופה מן הגלות בירושלים ובניו–יורק. בספר גם מתפרסמים לראשונה דו"חות שכתבה חנה ארנדט בנסיעותיה לגרמניה מטעם הארגון "תקומה לתרבות ישראל" זמן קצר לאחר המלחמה, במטרה להציל את נכסי התרבות היהודית שנבזזו בידי הנאצים.
