שנותיה הראשונות של רוזי קארפ עברו עליה בעיר בריב-לה-גיארד שבדרום מערב צרפת, שם גדלה עם אחיה לזאר והוריה, מרת קארפ, שנעשתה אחות ופתחה במרכז העיר עסק קטן לטיפולי קוסמטיקה ביתיים וקארפ, שהיה רב-סמל ראשון. השנים ההן היו זכורות לה כעונה צהובה, מתוקה, כפרית ועתירת משאלות. "אז עדיין קראו לי רוז-מארי", נהגה רוזי לומר בקולה האדיש.
לימים, יאמר לה לזאר שהוא חש געגועים עזים, כואבים, לעץ המגנוליה הענק שהיה בגינתם. אבל רוזי, מצדה, לא זכרה שום מגנוליה.
אחרי בריב, לזאר ורוזי מצאו את עצמם לבדם בפריז, ואז החלו העניינים להידרדר. ואחר כך רוזי כבר היתה בוגרת, באנתוני. שם בנה טיטי בא לעולם.
כשרוזי קארפ נוחתת בגואדלופ עם טיטי בן השש, ומחכה לאחיה לזאר שיבוא לאסוף אותם משדה התעופה, העולם נראה לה מקום מאוד מבלבל. היא כבר מזמן איבדה כל שליטה על חייה ונראה לה שכל מה שקורה לה, בעצם קורה למישהי אחרת.
רוזי קארפ הוא סיפור מכשף ומתעתע על משפחה והפקרה, על אהבה ורצח, ועל שחור ולבן. הרומן זכה בפרס פמינה לשנת 2001.
