מאיר גצל שפירא היה סוחר קרקעות עשיר יליד ליטא שעלה לארץ מדטרויט ב-1922. ב-1924 הוא רכש חלקה גדולה בפרדסי אבו-כביר, בין העיר יפו והכפר סלמה, מעבר לגבולה הדרומי של תל אביב. את השכונה החדשה שביקש להקים קרא על שם בתו נעמי-מרים. שפירא קיווה לשכנע יזמים אחרים להקים שם מפעלים ובתי חרושת, בנימוק שלא יהיה צורך לשלם מסים ושלא יוערמו קשיים על הבנייה, כיוון שהמגרשים נמצאים לא ביפו ולא בתל אביב. בסופו של דבר, שפירא חילק את הקרקע למגרשים קטנים של רבע דונם שאותם מכר, עם או בלי צריפים "מחוסרי בטנה", לעולים חדשים אחרים. בשנים הבאות, התעבתה שכונת שפירא והתמזגה עם שכונות נוספות שקמו על אדמות הפרדסים באזור. למתיישבים הראשונים הצטרפו מתיישבים חדשים מבוכרה, ממזרח אירופה, מטורקיה, מבולגריה, מאפגניסטן, מפרס ומסלוניקי. עשר שנים אחר כך סופחה השכונה ליפו, אבל כמו השכונות העבריות האחרות של יפו, היא לא הפכה לחלק מהעיר יפו. עד מלחמת העצמאות עמדה השכונה בקו החזית של המלחמה בין יפו לתל אביב. לאחר מלחמת העצמאות סופחה שכונת שפירא יחד עם יפו לתל אביב. אך גם הפעם, כמו השכונות העבריות האחרות של יפו, היא לא הפכה לחלק מתל אביב.
הספר מבקש לעשות צדק עם מקום שעד כה נפקד לא רק משתי הערים, אלא גם מהספרים על אודותיהן. הוא פרי עבודה של רבים ששקדו במשך שנים ארוכות על איסופם של הסיפורים, העדויות והתעודות - תושבי השכונה בעבר ובהווה, חוקרים, פעילים ומתנדבים. הספר הוא סיפורם של תושבי שכונת שפירא לדורותיהם ומעין תשובה לשאלה של חיים רבין מה הכוח שניסך בהם: התרוננותה של עיר החולות השאננה עדיין נישאת אליהם עם אדוות הים הרחוק, אבל הכוח שלהם הוא בסיפור שלהם.
---
"כשאתה מאזין לשיחתם הצנועה על ימים ראשונים בצריפים 'מחוסרי הבטנה' כלומר בעלי הקירות הבלתי כפולים, על רוחות לא טובות שהילכו בין חרכי לוחים, ועל לחשי המוות בין פרדסים משופעי עלים ומזימות, על לילות ארוכים של הצטנפות בתוך המשפחה ברוכת הילדים, בעוד שעם אדוות הים הרחוק נישאת אליך התרוננותה של עיר החולות השאננה, רבת האושר והקלות, עולה שאלה בלבך, מה הכוח שניסך בהם?" (ח' רבין, שכונה מבקשת על נפשה, מתוך: "נדבך השכונות העבריות ומאבק עצמאותן". הוצאת ועד השכונות העבריות, תש"ח)
שם מקורי: Neither in Jaffa Nor in Tel Aviv: Stories, Testimonies and Documents from Shapira Neighborhood
מס' עמודים: 424
מערכת: תמר אלפרוביץ', ניר ברוידא, יוסי גרנובסקי, יעקב סתר, אילת קסטלר, יפתח רענן, אבי ששון, עמית רוטברד
הפקה והבאה לדפוס: עמית רוטברד
סדר ועטיפה: אילנה לאסרי
תחקיר: יפתח רענן
על הכריכה: שכונת שפירא, ימים ראשונים בשנות העשרים / צבי אורון (אורושקעס), הארכיון הציוני
מכונת-קריאה:
מוקי צורהקדמה גורל מיוחד יש לשכונות הדרום בתל אביב. הן נולדו ברגעי פיכחון; בימים של נסיגת החלום. בעת שהתגלו צרכים פשוטים יותר מאלו שנחרתו על הדגלים.>>>
יוסי גרנובסקיהספרייה של שכונת שפירא כשוותיקי שכונת שפירא מחוג סיפורי השכונה נפגשים בספרייה, הם מספרים על ימים שבהם הסַּפָּר החליף את הרופא, וחופרי הג'ורות היו האנשים החשובים. לאנשים היו צריפים, אבל כולם חיו בחצר.>>>
פיני מזרחינכנסו לפרדס זהו סיפור על מעשה שהייתי עד לו לפני שנים רבות. הימים ימי מלחמת השחרור, אחרי כ"ט בנובמבר ולפני כיבוש יפו, בסביבות חודש מרץ של אותה שנה.>>>
ספר קצר זה, המוקדש לסופר האימה האמריקאי הווארד פיליפס לאבקרפט וליקום המוזר והמסויט שברא, הינו ספרו הראשון בהחלט של מישל וולבק. הספר ראה אור לראשונה ב-1991, קודם לפרסומם של הרומנים וספרי השירה שלו. זהו ספק רומן דוקומנטרי ספק מניפסט ספרותי...
״אמא יקרה שלי, הנה עברו כבר שלוש שנים וחצי בערך מאז מותך בגיל תשעים ואחת ורק עכשיו, אולי, אני מתחיל להכיר אותך. בילדותי ובנעורי חייתי באותו בית שלך, איתך, וכשעזבתי אותך ועברתי לפריז, כשהייתי כמעט בן תשע-עשרה, עדיין נותרת זרה...
אמיל ומרגריט הם זוג קשישים, מאחרוני התושבים בסמטה האחרונה של שכונה ההולכת ונהרסת במסגרת פרויקט פינוי־ בינוי רחב היקף. הם ישנים באותו חדר בשתי מיטות נפרדות. הם אוכלים בנפרד ולכל אחד יש מזווה משלו. כבר שנים שהם לא מדברים זה...
סופרת צללים מתמודדת עם רוחות רפאים מהעבר; מהגר צעיר פוגש לראשונה בחייו זוג הומוסקסואלים; בעלת מכולת נתבעת להעלות תרומה להפלת המשטר הקומוניסטי; מושתל כבד מבקש להודות לקרובי התורם שלו; פרופסור דמנטי קורא שוב ושוב לאשתו בשם שגוי; טייס B-52 לשעבר...