הבנאדם

רבים מצעירינו, ולא רק הם, נוהגים לעשן חשיש בשעות הפנאי שלהם. והחשיש עדיין לא חוקי. לעשן אולי חצי מותר, אבל למכור אסור. כדי לספק מוצר כה מבוקש ללקוחות כה רבים יש להניח את קיומם של מוכרים. הרבה מוכרים, אלפים. האחרון בשרשרת המוכרים הוא דג רקק, זה שמוכר את הסחורה ללקוחות הקטנים. הבנאדם. הבנאדם הוא לרוב אחד שמעשן בעצמו וזקוק למימון. ככה זה מתחיל. יושב לו הבנאדם לעתיד, נקרא לו ירון, בסלון ביתו, מכין לו סיגריה וחושב לעצמו שהעסק יקר מאוד. הבנאדם שלו מוכר לו בכך וכך ומן הסתם מרוויח מהעניין. מעניין מאיפה הוא קונה, מהרהר לו ירון לפני שנהפך בעצמו לבנאדם, מעניין מאיפה הבנאדם שלי קונה ובכמה. מעניין גם איזה עונש יקבל אם יתפסו אותו, עד כמה לא נעים זה יהיה. ברור שזה יהיה לא נעים, השאלה היא רק עד כמה. חושב ירון: כן, ניקח את הסיכון. מעכשיו, הוא אומר לעצמו בגאווה, הבנאדם - זה אני.

• © בבל ומשכל, 2019
• דאנאקוד: 462-528
• מסת״ב: 978-965-512-285-5
• שם לועזי: The Guy
• מס' עמודים: 128
• עורכת: רוני מאירשטיין 
• סדר ועיצוב כריכה: סטודיו דרום, מדלן כהן
• על העטיפה: מתוך הסרט ׳כלבי פרא׳, עידו שפירא ועמית כהן, 2018 
• הציטוט בעמ׳ 97 לקוח משירו של אהרון שבתאי ״שמח״. השיר כלול בקובץ ״פתחתי דלת, ועמדת שם״ שיראה אור בהוצאת ״עם עובד״.
• הספרייה של בבל