עסקי ספרים

"...לרוע המזל, קיימים רק מעט מאוד מחקרים כלליים על תולדות המו"לות באמריקה, ולמעשה מדובר בדרך כלל בסקרים רחבים. גם ספרי הזיכרונות מעטים להפתיע – יש קומץ ביוגרפיות של מו"לים אמריקנים ובריטים מפורסמים, וכמה ספרים על תולדות התאגידים. אחדים מאלה, כמו ספרו של יוג'ין אקסמן על הארפר, מעוררי הערצה בכנותם ומרתקים; אחרים אפשר לסווג כתרגילים ביחסי ציבור. רוב רובו של ספרי מבוסס על ניסיוני שלי בתחום המו"לות. בנוסף, שוחחתי עם רבים מעמיתי בארצות הברית ומחוצה לה על השינויים שחלו בקריירות שלהם בעקבות השינויים בתחום.

ברצוני לתאר חלק קטן אבל, כך אני מקווה, מייצג של הסיפור הזה, ולהתמקד באופני השתנותה של המו"לות באמריקה במחצית המאה האחרונה. אפתח בשנות הארבעים, שבהן הוקם בניו יורק, בסיועו של אבי, ז'אק שיפְרין, בית הוצאה לאור קטן של גולים, פַּנתֵיאוֹן בּוּקְס שמו, שבעשרים שנות קיומו העצמאי הביא לארצות הברית כתבים אירופיים רבים. מסיבות שאפרט בהמשך, מצאתי את עצמי הולך במפתיע בעקבות אבי. בשלושים השנים שעבדתי בפנתיאון ראיתי את המו"לות העצמאית בהישגיה ובכישלונותיה, ואיך הלכה ונעלמה ממרכז הבמה.

(...)
באירופה ובארצות הברית יש למו"לות מסורת ארוכה של עיסוק הכרוך במעורבות אינטלקטואלית ופוליטית. המו"לים השתבחו תמיד ביכולתם לאזן בין הצו להרוויח כסף והצו להפיק ספרים ראויים. בשנים האחרונות, עם השינוי בבעלות על הוצאות לאור, השתנתה המשוואה. רצונם של הבעלים להרוויח כסף – וכמה שיותר – נעשה לאינטרס האחד והיחיד שלו. כיום מקובלת מאוד ההנחה שהגישות המניבות רווחים בתעשיית הבידור יעשו כן גם בתחום המו"לות. קני המידה של תעשיית הבידור ניכרים גם בתוכנן של רשימות רבי-המכר, שהטווח שלהן מצטמצם בהדרגה לספרים העוסקים בסגנון חיים ועל מפורסמים ואין בהם כל ערך אינטלקטואלי או אמנותי."