אז למה הולכים לרעות בשדות זרים?
"בגלל שאין חיים ללא סקס. זה הדחף הפרימיטיבי הראשון. זוגיות ללא מיניות לא תשרוד, חד וחלק, אלא אם היא מתקיימת אך ורק לצורך הולדה. העניין הוא שבמשך 5,000 שנה גדלנו על מיתוסים שהרסו לנו את ההנאה. לדוגמה, אמרו לנו שהדחף האבולוציוני מניע את הגברים לפזר את זרעם ולהוליד כמה שיותר צאצאים".
זה לא נכון?
"זה קשקוש מקושקש. בחברה המערבית אין גבר שרוצה לשלם מזונות ליותר מגרושה אחת. אמרו לנו שרק הגברים נהנים ממין, בניגוד לנשים שמחפשות רומנטיקה. שטויות במיץ. ברגע שהאישה מגלה את האנרגיה המינית שלה היא יכולה ליהנות ממין כמו גבר ואפילו יותר מגבר, רק נשים מסוגלות לחוות אורגזמה בשרשרת. הישראליות והישראלים שוברים את שיאי הבגידות מפני שהמהפכה המינית סוף־סוף הגיעה אלינו. אנשים מחפשים אהבה בכל גיל ובכל מצב. בצרפת, לדוגמה, לא קוראים לזה 'לבגוד' אלא 'להתאוורר', ולכן הצרפתים פחות מתגרשים מהישראלים".
אז אתה ממליץ על בגידות כמתכון לשמירה על הנישואים?
"תלוי מה ההגדרה שלך לבגידה. לדעתי, בגידה זה שקר והסתרה. זוגות נשואים שרוצים לחוות איברי מין שונים מאלה שהם מכירים, הולכים מדי פעם למועדונים של חילופי זוגות שפורחים בתל־אביב. להסתכל לבד זו בגידה. להסתכל ביחד זה כיף".
גם אתה ורעייתך אימצתם את הבילוי הזה?
"רק כשאנחנו בחו"ל ובלי הילדים. ואת יודעת למה? פעם, בשתיים לפנות בוקר, נסעתי להתפלל בקבר של האר"י בצפת ואחר כך נכנסתי למקווה עם אחי החרדי. בעודנו משכשכים במים, בחושך, מישהו קפץ מולי וקרא, 'דוקטור דריי, מה שלומך?' זה היה נורא־נורא מביך שמזהים אותי".
תגובות יעברו אישור לפני שהן מוצגות.
לרגל יום זכויות האישה הבינלאומי, הנה ההקדמה של ״כלכלה בגרוש״, ספרה הקלאסי של ברברה ארנרייך (1941-2022) שיצא בבבל ב-2004. בספר זה מתעדת ארנרייך את מחקרה האישי שבו היא מנסה לברר כיצד נראה החלום האמריקאי מנקודת מבטם של אנשים עובדים אשר משתכרים פחות משישה דולר לשעה.
וכך זה מתחיל:
הרעיון שהוביל לכתיבת ספר זה עלה על רקע מפואר יחסית. לואיס לפהם, עורך הארפר'ס, הזמין אותי לארוחת צהריים של 30 דולר במסעדת קאונטרי-סטייל צרפתית מעודנת כדי לדון במאמרים עתידיים שלי עבור המגזין שלו. אכלתי סלמון וסלט ירוק, אם איני טועה, וניסיתי למכור לו כמה רעיונות שעניינם תרבות הפופ, עד שהשיחה התגלגלה לאחד מהנושאים המוכרים לי יותר: עוני. איך אפשר להתקיים מן המשכורות שמרוויחים אנשים חסרי הכשרה מקצועית ? ובעיקר, תהינו, כיצד יצליחו ארבעה מיליון הנשים שעמדו להיפלט לשוק העבודה עקב הרפורמה בקצבאות הרווחה, להסתדר עם 6 או $7 לשעה ? אז אמרתי משפט שעוד נכונו לי הזדמנויות רבות להתחרט עליו : "מישהי צריכה לקחת את זה כפרויקט עיתונאי בנוסח הישן. אתה יודע, פשוט ללכת לשם ולנסות בעצמה".
התכוונתי למישהי צעירה ממני בהרבה ; איזו פרח עיתונות רעבה שעתותיה בידיה. אך על פניו של לפהם כבר נמתח החצי-חיוך המטורף שלו שבישר על קצם של החיים המוכרים לי. לפרק זמן לא קצר. והוא אמר מילה אחת : "את ."
מאנגלית: אסף שור
(photo: By David Shankbone - David Shankbone (own work), CC BY-SA 2.5, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=1753581)
לא הייתי רוצה לחיות באמריקה אבל לפעמים כן. לא הייתי רוצה לגור מתחת לכיפת השמים אבל לפעמים כן. הייתי רוצה בהחלט לחיות ברובע החמישי אבל לפעמים לא. לא הייתי רוצה לחיות בצינוק אבל לפעמים כן.
מתוך: לחשוב / למיין (תרגום מצרפתית: שירה פנקס)
״אני חש במעורפל שהספרים שכתבתי נרשמים, מקבלים את משמעותם במסגרת דימוי חובק–עולם שאני עושה לי על הספרות, אבל נדמה לי שלעולם לא אוכל לתפוס במדויק את הדימוי הזה, שהוא מבחינתי מעבר לכתיבה, "לַמה אני כותב" שלא אוכל לענות עליו אלא בכתיבה, בדחייה בלתי פוסקת של הרגע שבו אפסיק לכתוב, והדימוי הזה ייחשף, כמו פאזל שהושלם בנחישות.״
מתוך: לחשוב / למיין (תרגום מצרפתית: שירה פנקס)
