רועי בית לוי / "הבנאדם": סוף סוף יש מקום על המדף לסטלן ספרותי ישראלי אותנטי

"הבנאדם", ספרה הראשון של שולי ספיר, מרים תרומה חשובה לארון הספרים העברי: לראשונה אחרי אלפיים שנות סחיוּת, סוף סוף יש מקום על המדף לסטלן ספרותי ישראלי אותנטי, כחול־לבן־ירוק, ונדמה שרק על ההישג הזה מגיע לספיר פרס ספיר. ירון, הסטלן המרכזי ב"הבנאדם", הוא סוחר סמים קטן, "האחרון בשרשרת המוכרים הוא דג רקק. זה שמוכר את הסחורה ללקוחות הבאים. הבנאדם. הבנאדם הוא לרוב אחד שמעשן בעצמו וזקוק למימון. ככה זה מתחיל... מעניין מאיפה הבנאדם שלי קונה ובכמה. מעניין גם איזה עונש יקבל אם יתפסו אותו, עד כמה לא נעים זה יהיה. ברור שזה יהיה לא נעים, השאלה היא רק עד כמה. חושב ירון: כן, ניקח את הסיכון. מעכשיו, הוא אומר לעצמו בגאווה, הבנאדם — זה אני".

העלילה המצומצמת למדי של "הבנאדם" עוקבת אחר קורותיו של ירון סביב עיסוקו המקצועי, אבל שם לא מצוי העניין המרכזי ברומן הצנום והמגויד הזה. ספיר לא מעוניינת בדרמה שנדחפת קדימה בתנופה, במהלכים נרטיביים נועזים או במשיכות מכחול גדולות מדי — כל מה שהיא זקוקה לו זה חדר אחד ואיזה מעגל של אנשים שמסתדר בתוכו, של שני אנשים או יותר (הבנאדם ואחד מלקוחותיו). עיגול בתוך מרובע, לא הרבה יותר מזה. ובתוך המבנה הגיאומטרי הצנוע הזה ספיר מגלגלת רעיונות מעניינים על עישון ועל כתיבה ועל החוט הדק כעשן הנמתח ביניהם.