ז׳ורז׳ פרק / הערות קצרות על אמנות ואופן סידור הספרים

כל ספריה צריכה לענות על צורך כפול, שהוא על פי רוב גם שגעון כפול: לשמר דברים מסוימים (ספרים) ולסדרם לפי אופנים מסוימים. 

אחד מידידי הגה פעם תוכנית לעצור את הספריה שלו לכשתגיע ל- 361 ספרים. הרעיון פעל כך: החל מספר N שהגיע בהוספה או בגריעה למספר 361=K, המהווה ספריה, אם לא אידיאלית אז לפחות מספקת, הוא כפה על עצמו שלא לקבל ספר חדש x, אלא אם כן נפטר (באמצעות נתינה, זריקה, מכירה או כל אמצעי מתאים אחר) מספר ישן Z, באופן שסך כל ספריו K יהיה תמיד שווה ל- 361: K-Z K+x (361)

התפתחותה של תוכנית מפתה זו נתקלה במכשולים צפויים שלהם נמצאו הפתרונות המתחייבים: בתחילה נלקח בחשבון רק כרך אחד (1)- לדוגמה "לה פליאד" - בתור ספר אחד (1) אף אם הכיל שלושה (3) רומנים ( או אסופות שירים, או מאמרים, וכו'); מכאן נמצא כי שלושה (3) או ארבעה (4) או N(N) רומנים של מחבר אחד עשויים (כך משתמע) להחשב ככרך אחד (1) של אותו מחבר, בבחינת קטעים שעדיין לא קובצו, אך לא מן הנמנע שיקובצו לכלל "כל כתבי". 

מנקודה זו הוחלט, שרכישה אחרונה של רומן כזה או אחר של סופר אנגלי כזה או אחר, מהמחצית השניה של המאה ה- 19 לא תלקח בחשבון כ- X חדש אלא כ- Z השייך לסידרה בהתהוות: סך הכל T של הרומנים אשר נכתבו בידי אותו סופר (ואלוהים יודע כמה כאלו ישנם!). כל זה לא ישנה כהוא זה את התוכנית הבסיסית: במקום לדבר על 361 ספרים אפשר פשוט להחליט שהספריה המספקת תכלול באופן אידאלי 361 מחברים, בין אם מה שכתבו היה חוברת צנומה ובין אם כמות שניתן למלא בה משאית. שינוי זה התגלה כיעיל במשך מספר שנים: אולם מהר התגלה שלמספר יצירות - למשל רומני אבירים - לא היה כלל מחבר או שהיו כמה, ושמספר מחברים - הדאדאיסטים למשל - לא יכולים היו להיות מופרדים זה מזה בלי שאוטומטית, שמונים או תשעים אחוזים ממה שהפך אותם למעניינים היה הולך לאיבוד. 

כך הגיע הרעיון של ספריה המוגבלת ל- 361 נושאים. המילה היא עמומה, אבל כך גם לפעמים הקבוצות שאותם היא מכסה - ועד עכשיו, מיגבלה זו הופעלה באופן קפדני.

לפיכך, אחת הבעיות העקריות שבהן נתקל אדם ששומר את הספרים שאותם קרא, או אלה שהבטיח לעצמו לקרוא יום אחד, היא גדילתה של הספריה. לא לכל אחד התמזל להיות רב-החובל נמו: 

"...מבחינתי העולם נגמר ביום שבו נאוטילוס שלי צללה בפעם הראשונה מתחת לפני המים.ביום זה קניתי את הכרכים האחרונים שלי, את החוברות האחרונות שלי, את העיתונים האחרונים שלי, ומאז אני רוצה להאמין שהאנושות חדלה מלחשוב ומלכתוב." 

12,000 הכרכים של רב-החובל נמו, הכרוכים באחידות, סודרו פעם אחת ולתמיד ומה שהיה קל בסידור זה, מציינים לנו שם, הוא חוסר האבחנה שבו, לפחות מבחינת השפה (הערה שבשום אופן אינה נוגעת לאמנות סידור הספרים, אלא רק מזכירה לנו שרב החובל נמו דובר ללא הבדל את כל השפות). אבל לנו, שממשיכים לשאת ולתת עם אנושות שמתעקשת להמשיך לחשוב, לכתוב ומעל לכל לפרסם; הבעיה של גדילת הספריות שלנו הופכת להיות הבעיה האמיתית והיחידה: כי ברור שאין זה קשה מדי לשמר עשרה או עשרים ספרים או אפילו מאה; אך כשמתחילים להיות לנו 361, או אלף או שלושת אלפים ובעיקר כשהמספר מתחיל לעלות בכל יום או כמעט, הבעיה מתעוררת. קודם לסדר את הספרים היכן שהוא ואחר-כך להיות מסוגלים להניח עליהם את היד כשיום אחד, מסיבה זו או אחרת, יש לנו חשק או צורך לקרוא בהם, או אפילו לקרוא בהם מחדש. 

לכן, הבעיה של הספריות היא בעיה כפולה: בעיה של חלל בתחילה ואחר כך בעיה של סדר.

1. על החלל

1.1 כללי

ספרים אינם מפוזרים אלא מרוכזים. כפי ששמים צנצנות ריבה בארון הריבות, שמים את כל הספרים במקום מיוחד, או בכמה מקומות מיוחדים. אם היינו רוצים, אפשר היה לדחוס את הספרים למזוודות, ולאחסן אותם במרתף או בעליית הגג או בתחתית הארון, אך בדרך-כלל מעדיפים שיהיו נראים.

בפועל, הספרים מונחים בדרך כלל האחד בצד השני, לאורך קיר או מחיצה, על כוננים ישרים המקבילים זה לזה, לא עמוקים מדי ולא מרווחים מדי. הספרים מסודרים בדרך-כלל לגובה באופן שבו הכותרת המודפסת על גב הספר תהיה גלויה לעין (לפעמים מראים את עטיפת הספר כמו בחלונות הראווה של חנויות הספרים, אך בכל מקרה, מה שיוצא דופן, פסול, וכמעט תמיד נחשב לדוחה הוא ספר שרק פאתו גלויה). 

בריהוט העכשווי, הספריה היא פינה: "פינת-הספריה" בדרך כלל זהו מודול השייך למכלול "חדר המגורים" אליו משתייכים גם: 

מזנון מתקפל

מכתבה מתקפלת

ארון כלים שתי דלתות

רהיט סטריאו

רהיט טלוויזה

רהיט מקרן שקופיות

ויטרינה 

וכו'

כל אלה מוצגים כקטלוגים עם כמה כריכות מדומות.

אולם בפועל ספרים עשויים להיות מרוכזים כמעט בכל מקום.

1.2 חדרים שבהם אפשר לאחסן ספרים

בכניסה 

בחדר המגורים

בחדר או בחדרים

במחראה

במטבח שמים בדרך כלל רק סוג אחד של ספרים, את אלה המכונים "ספרי בישול" .

נדיר מאוד למצוא ספרים בחדר האמבטיה, על אף שלאנשים רבים זהו מקום קריאה מועדף. הלחות שם נחשבת כאויב ראשון במעלה לטקסטים מודפסים. במקרה הטוב אפשר למצוא בחדר האמבטיה ארון תרופות ובארון התרופות ספר קטן תחת הכותרת: מה יש לעשות לפני שהרופא מגיע?

1.3 מקומות בתוך החדר שבם אפשר לאחסן ספרים

על מדפי האח או תנור החימום (למרות שמקובל לחשוב שלטווח ארוך החום עשוי להתגלות כמזיק) 

בין שני חלונות 

במפתן דלת חסומה 

על השלבים של סולם-ספריה, תוך הפיכת הסולם לבלתי ניתן לשימוש (מגונדר מאוד) 

מתחת לחלון 

על רהיט המוצב באלכסון והמחלק את החדר לשני חלקים (מגונדר מאוד, מרשים עוד יותר עם כמה עציצים).

2. על הסדר

כשלא מסדרים את הספריה, היא מתחילה להתפרע: זוהי הדוגמה שנתנו לי כשניסו להסביר לי מהי אנתרופיה ואימתי זאת מספר פעמים באופן נסיוני. 

אי-סדר בספריה אינו דבר חמור כשלעצמו; הוא מסוג "באיזו מגירה הנחתי את הגרביים?" תמיד נדמה שיודעים בחוש איפה מונח ספר זה או אחר; וגם אם לא יודעים תמיד אפשר לעבור במהירות על כל המדפים. מול לימוד הזכות על אנדרלמוסיה סימפטית עומד הפיתוי הקמצני של הביורוקרטיה האישית: דבר אחד לכל מקום, לכל מקום הדבר שלו וההיפך; העימות בין שני הקטבים, זה שמבכר את התרת הרצועה, את האנרכיה החייכנית, והאחר המשתבח ביתרונות הטאבולה ראסה, לעומת הקרירות היעילה של הסדר היסודי, מסתיים תמיד בנסיון לשים קצת סדר בספרים: זוהי פעילות מתישה מדכאת, אולם היא צופנת בחובה הפתעות נעימות: למצוא ספר ששוכחים על קיומו, לדחות למחר את מה שצריך היה לעשות היום, כדי בסופו של דבר להשתרע על המיטה ולבלוע את הספר.

2.1 אופני סידור ספרים

סיווג אלפביתי

סיווג לפי יבשת או ארץ

סיווג לפי צבע

סיווג לפי תאריך רכישה

סיווג לפי תאריך הוצאה לאור

סיווג לפי הגודל

סיווג לפי ז'אנר

סיווג לפי תקופות

סיווג לפי שפה

סיווג לפי קדימות הקריאה

סיווג לפי כריכות

סיווג לפי סדרות

אף לא אחד מסיווגים אלה יכול להיות מספק בפני עצמו. בפועל, כל ספריה מסתדרת באמצעות צרופם של אופני הסיווג הללו: האיזון שבהם, העמידות שלהם לשינויים, ההתיישנות שלהם, ההתמדה שלהם, נותנים לספריה את האישיות הייחודית.

חשוב להפריד בין הסיווגים היציבים לבין הסיווגים הארעיים; הסיווגים היציבים הם אלה שאותם ממשיכים לכבד תמיד; הסיווגים הארעיים הם אלה שאינם אמורים להימשך יותר מכמה ימים; הזמן הדרוש לספר להמצא או לחזור למקומו הקבוע; זה יכול להיות ספר שנקנה באחרונה או ספר שעדין לא נקרא, או ספר שנקרא באחרונה ולא יודעים איפה לשים אותו בדיוק, ושהבטחתם לעצמכם לסדר אותו בפעם הבאה שעושים "סדר יסודי", או ספר שקריאתו הופסקה ולא רוצים לסדר אותו לפני שמסיימים אותו, או ספר שבתקופה מסוימת משתמשים בו כל הזמן, או ספר שמוציאים כדי למצוא בו מידע או הערה וטרם הוחזר למקום, או ספר שלא יודעים אם להחזיר אותו למקום או לא כי הוא לא שלכם והבטחתם כבר כמה פעמים להחזיר אותו, וכו'.

עד כמה שזה נוגע לי, קרוב לשלושה רבעים מספרי מעולם לא היו מסווגים. אלה שלא מסווגים סופית באופן זמני מסווגים זמנית באופן סופי, כמו ב- OuLiPo. בינתיים, אני מטלטל אותם מחדר אחד לאחר, מכוננית אחת לאחרת, וקורה שאני מעביר שלוש שעות בחיפוש אחר ספר מבלי למצוא אותו, לפעמים תוך מציאת סיפוק מגילויים של ששה או שבעה אחרים במקומו.

2.2 ספרים שקל מאוד לסווג

הז'ול וורנים הגדולים עם הכריכה האדומה (גם האמיתיים של "האצל" וגם המהדורות החדשות של "אשט"), ספרים גדולים מאוד, קטנים מאוד. הספרים של "באדקר" ספרים נדירים או שנחשבים לכאלה, ספרים כרוכים מחדש, הכרכים של "לה פליאד", "פרזנס דה פוטור", הרומנים של הוצאת "מינווי", האוספים ("שאן", "טקסט", "לה לטר נובל", ״לה שמאן״ וכו'). 

2.3 ספרים שלא קשה לסווג

ספרים על קולנוע, או מאמרים על במאים, אלבומים של כוכבי קולנוע ושל תצלומים מסרטים; רומנים דרום-אמריקנים; אתנולוגיה, פסיכואנליזה, ספרי בישול (ראה למעלה), מדריכים מסווגים (על יד הטלפון), רומנטיקנים גרמנים, ספרים מסדרת "קה-סאז' "? (הבעיה העיקרית היא אם לסדר אותם ביחד או לפי התחום שבו הם מטפלים) וכו'. 

2.4 ספרים שכמעט בלתי אפשרי לסווג

כל האחרים, למשל כתבי-עת שקיימים רק בגיליון אחד, או המלחמה של 1812 ברוסיה של קלאוזביץ', תורגם מגרמנית על-ידי בגואן, סרן ביחידת הדראגונים ה- 31, מוסמך על-ידי המטה הכללי, עם מפה, פאריס, הוצאה לאור צבאית ר.שפלו ושות' 1900, או חוברת מס' 6 מכרך 91 (נובמבר 1976) של Publications of the (PMLA) modern Language Association of America עם התוכנית של 666 ישיבות העבודה של האגודה.

2.5 כמו הספרנים הבורחסיינים של בבל, שמחפשים את הספר שיתן להם את המפתח לכל השאר. אנחנו מתנדנדים בין אשליה של המוגמר ובין השיכרון של הבלתי-נתפס אנחנו רוצים לחשוב שהסדר והאי-סדר גם יחד מייצגים את המקרה. יתכן ששניהם הם תעתוע, אשליה שנועדה לטשטש את התבלותם של הספרים ושל השיטות. 

בכל מקרה, אין רע בכך שבין שניהם, הספריות שלנו תשמשנה מפעם לפעם כסימן, כמרבץ חתולים, ככל-בויניק.

   

פורסם לראשונה ב- 1978, L'humidité No. 25

נכתב ב-01/01/78

ברשת מ-15/10/03

תרגום מצרפתית: שרון רוטברד