בעודו יושב על כורסה גבוהה בדירתם המפוארת של בני הזוג אוורסברגר שבווינה, נזכר המספר, סופר אוסטרי שחזר לא מכבר לווינה אחרי שנים ארוכות בלונדון, איך האוורסברגרים, שהוא אהב לפני שלושים שנה ואחר כך שנא אותם, תפסו אותו ברחוב כדי לבשר לו על התאבדותה של ידידת נעוריהם המשותפת יואנה, ובאותה ההזדמנות להזמין אותו ל"סעודת ערב אמנותית" שהם עורכים מיד אחרי הלוויה לכבודו של שחקן הבורגתיאטר שיגיע בתום הופעתו בהצגה ״ברווז הפרא״.
בתפריט סעודת הערב האמנותית: שמפניה, מאפים מלוחים, מרק תפוחי אדמה, דג כידון אמיתי מאגם בלטון שבהונגריה, וכן תיאטרון שלם בכיכובם של חברות וחברים מהעבר, דחלילי האמנות הווינאית ופסאודו–אמנים, ממשיכו של וברן ורעייתו העשירה, וירג'יניה וולף הווינאית, גרטרוד שטיין האוסטרית וכמה ניצבים צעירים.
מהביקורות:
שלומציון קינן, הארץ ספרים / ואלס וינאי על סטרואידים "תומס ברנהרד מתאר בבחילה ובתיעוב מפגש של אנשים שהיו אמנים מבטיחים והפכו לחביבי ממסד מתרפסים, שמנהלים חיים נוחים אך ריקים וחסרי משמעות, כמו המלים שהוא שם בפיהם."
עמיחי שלו, ״מקור ראשון״ / צונאמי תודעתי - הדמות שגורמת גם לניטשה להישמע אופטימיסט חסר תקנה "סופר אוסטרי מוזמן לארוחת ערב בבית מכרים מהעבר, שאותם ואת אורחיהם הוא שונא. רומן שכולו מונולוג ביקורתי המתרחש בתודעתו של המספר – פרק נוסף ביצירתו של ברנהרד."
אריק גלסנר, ידיעות אחרונות / אני שונא אותם, אני שונא כל אחד מהם ״התענוג הקתרטי בקריאת הספר הזה הוא עצום. זה לא מפתיע, זה תומס ברנהרד; כלומר, עוד ספר של תומס ברנהרד, שהוא עוד פרק במונולוג המתמשך שהוא היצירה הברנהרדית, שהיא בעצם כמעט תמיד אותו מונולוג עצמו - מונולוג זועם, שוצף, עתיר חזרות ווריאציות, כלומר מוזיקלי, מהפנט, משחרר. המונולוג הברנהרדי שהוא אחת התופעות הספרותיות החשובות של המחצית השנייה של המאה ה־20.״
עמר לחמנוביץ׳, ישראל היום / אמנות התיעוב ״זו סיבת הקיום של הספרות של תומס ברנהרד: הוא לא מבקש לטהר אווירה או ליצור אמנות נשגבת. הוא רוצה להשליך בוץ על חלונותינו, בוקר ולילה, עד שלא נראה מבעדם דבר. רק אז, הוא אומר, אולי נפקח את העיניים. ״ -
