תומס ברנהרד

״כניסה לתוך עולמו המיזנטרופי, האובססיבי, המצחיק והעצוב של  ברנהרד היא כניסה לתוך טריטוריה טקסטואלית ייחודית. היא מרגישה כמו כניסה לתוך אגודה כמעט סודית (ודרור בורשטיין חשף טפח תחושתי מכך בספרו "הרוצחים"), מעין מועדון מפוקפק ופלאי, שלא זקוק כלל להחצנה, מותג או טקס עבור הדבר שמכונן אותו, אלא פשוט להיות בו, ובמידת מה להרגיש בר מזל, כי מי שנהנה מכתיבתו של ברנהרד הוא בר מזל.״

עמיחי שלו ב״מקור ראשון״ כותב על ספרו של תומס ברנהרד ״לחטוב עצים״.

״הספרות של תומס ברנהרד דורשת התגייסות נפשית. על הקורא להגיע מוכן: הוא מצטרף לריקוד אקסטטי שהחל לפני הגעתו לקריאה וימשיך לאחר סיומה. עליו (על הקורא) להתאים את צעדיו, ולעמוד בקצב הרצוי. אסור לו לצפות להפתעות; האסתטיקה הברנהרדית מקדשת רטוריקה - המספר המתוודה נע תמיד במעגלים שהולכים ומסתלסלים, וגם אם נראה שמעגל עומד להיפרץ לכיוון שיא ספרותי, הרי הוא שב אל נקודת המוצא, ומתחיל לנוע מההתחלה.״

עמר לחמנוביץ׳ על ספרו של תומס ברנהרד ״לחטוב עצים״, ישראל היום